עיצוב פנים בסגנון ים־תיכוני

הסגנון נבנה סביב שלושה דברים: אור, חומר מקומי וצל. אלה המרכיבים המרכזיים:

אם יש לכם דירה ישנה עם רצפת בלטות מצוירות מקורית — אל תחליפו אותה. שיוף וליטוש של רצפה כזו נותנים תוצאה שאי אפשר לקנות בכסף, והיא נקודת המוצא המושלמת לכל הבית. אם אין — אפשר לשלב 'שטיח אריחים' מצויר בכניסה, במטבח או במרפסת, על רקע רצפה שקטה.

הקשת היא הסימן המזהה של הגל הים-תיכוני העכשווי: פתח מקושת בין המטבח לסלון, נישה מעוגלת עם מדפים בקיר, או אפילו רק מראה וראש מיטה בקימור. חשוב לא להגזים — קשת אחת-שתיים בחלל, לא בכל פתח.

במטבח ובחדרי הרחצה — אריחי קרמיקה עבודת יד (או דמויי עבודת יד) בגוון אחד עם גיוון טבעי בין אריח לאריח, פוגות בגוון חול, ומשטחים באבן או בטרצו.

הריהוט פשוט וכבד-קרקע: שולחן עץ מלא, ספסלים וכיסאות קש, ספה נוחה בבד כותנה או פשתן בגוון טבעי, ושידות עץ כהה או מולבן. ראטן וקש בכל מקום — כיסאות, סלים, אהילים.

הטקסטיל קליל ונושם: וילונות כותנה לבנים שזזים ברוח, מפות פשתן, כריות בהדפסים גיאומטריים עדינים או פסים. שטיחי צמר שטוחים או ג׳וט — לא שטיחים כבדים.

בתאורה — אהילי קש וראטן שמטילים צל נעים, פנסי ברזל מחושל, ומנורות קרמיקה. האור תמיד חם, והצל הוא חלק מהעיצוב: בסגנון הים-תיכוני האור המסונן דרך תריס או פרגולה הוא אפקט מבוקש.

היתרון הענק: הכול פה זמין ומקומי. אריחים מצוירים מיוצרים בארץ, עץ זית וקש נמכרים בכל שוק, והאקלים משתף פעולה — מה שבשוודיה נראה מאולץ, כאן פשוט נכון. גם המרפסת והחצר הן חלק מהבית בסגנון הזה: עציצי חימר, פינת ישיבה מוצלת וצמחי תבלין.

הגרסה העכשווית שומרת על איפוק: בסיס לבן ונקי כמעט מינימליסטי, ועליו נקודות ים-תיכוניות מדודות — רצפה מצוירת בחלל אחד, קשת אחת, קרמיקה מקומית. ככה מקבלים בית עם שורשים שלא מרגיש כמו מסעדה יוונית.

הסגנון מתאים למי שאוהבים בית מואר וקליל, מתחברים לחומרים מקומיים ולעבודת יד, ורוצים בית שמזדקן יפה — הסגנון הזה רק משתבח עם השנים.